מה הבנקים לא מגלים לנו בצירוף בעלים לחשבון?

מאת: רעות נגר קסלברנר. פורסם בתאריך 24.03.19

נסו לדמיין את המצב הנפוץ הבא — לקוח הבנק בשנות ה-70 לחייו מעוניין לצרף את ילדיו לחשבון, כדי שיעזרו לו בהתנהלות החשבון, או שיקבלו באופן ישיר את כספו לאחר ה-120 שלו ללא צורך בצוואה, לכאורה.

על פניו הפתרון נשמע לנו הגיוני מאוד, שכן קו-החשיבה שלנו מנחה אותנו להבין שהילדים עוזרים לו וחוסכים לעצמם בירוקרטיה.

כאשר משפחה שכזו תגיע לבנק, הם יתקבלו בזרועות פתוחות, ומדוע?

כל לקוח חדש שמגיע לבנק לשם פתיחת-חשבון או לשם הצטרפות לחשבון, מגדיל את פוטנציאל-הרווחיות של הבנק; הרווחיות מתבטאת בכך שהבנק בונה על זה שהוא יְקַבֵּע את אותו לקוח חדש באמצעות מוצרים בנקאיים שהוא מוכר לו באותו מעמד; ככל שללקוח החדש יהיו יותר מוצרים בנקאיים, כך המוטיבציה שלו להעביר את פקלאותיו מבנק אחר עשויה לגדול, או לחילופין, המוטיבציה שלו להעביר את פעילותו לבנק אחר ברגע האמת עשויה לקטון.  

בין המוצרים הבנקאיים שהבנק נוהג למכור ללקוחות שהוא מגייס נמצא: כרטיס בנקאי, פעילות בערוצים הישירים והדיגיטליים, הרשאות והוראות-קבע, שירותי-מסרונים, פעילות עו״ש שוטפת, חסכונות ועוד.

עוד עשויה להתקיים האפשרות שאותו לקוח יביא עימו את בני-משפחתו, כי אז הוא ימצא שיותר נוח לו להתנהל במקום אחד, מאשר לטרטר את עצמו בין בנקים שונים.

באחד המקרים בהם החליט זוג הורים לצרף את שלושת ילדיהם הבוגרים לחשבון כבעלים, על-מנת שיוכלו להיעזר בהם בהתנהלות החשבון בשל גילם המופלג, רצה הגורל, ואחד הילדים נפטר בטרם-עת מדום-לב.  הבן המנוח בשנות ה-50 לחייו היה נשוי ואב בעצמו; לאותו בן הייתה צוואה שציינה שלאחר לכתו, יורשיו יהיו אשתו ובנו. 

מאחר שהבן היה במעמדו אחד מבעלי-החשבון של הוריו, כלומר חמישה בעלי-חשבון סה״כ, אזי חמישית מהנכסים הפיננסיים בחשבון היו שייכים לו/ ליורשיו. מדובר היה ביתרה כוללת של כמה מיליוני-שקלים, כך שלבן הייתה זכאות של כמה מאות אלפי-שקלים.

באופן טבעי חשבו הנותרים בחיים שהכסף שייך להורים, שכן כל כוונתם הייתה מלכתחילה לעזור להם בהתנהלותם הבנקאית, אלא שמעמדו של הבן שנפטר מזכה את יורשיו בחמישית מיתרת-החשבון. אמנם החשבון הכיל סעיף אריכות-ימים, המקנה את האפשרות לנותרים בחשבון להמשיך את הפעילות הבנקאית השוטפת, אך אינו מאפשר להם לבצע פעולות חריגות, כמו משיכות-כספים בסכומים גבוהים ולא מבוקרים, ללא הסכמת יורשי-המנוח (הבן הנפטר).

נוצר כאן תרחיש משפטי רגיש, בפרט כשנתגלה שהבן היורש במעמד קטין, מה שהצריך התערבות משפטית.

במקרה המדובר, הגיעו בני-המשפחה להסדר מבלי לפגוע מחד בזכויות-הקטין, ומאידך מבלי לפגוע בזכויות-ההורים על כספיהם שנחסכו במרוצת-השנים. 

אין ספק שהייתה כאן חשיפה משפטית של בני-המשפחה אחד כנגד השני, והייתה יכולה להימנע מלכתחילה לו הטיפול הבנקאי היה מותאם למשפחה, או לחילופין, לו הייתה שקיפות בנקאית מלאה.

מה שהיה צריך להיאמר למשפחה במעמד המפגש הוא שקיימת חלופה מותאמת — צירוף הילדים לחשבון במעמד מיופי-כח, כך שכל פעילות שתבוצע בחשבון תהיה אך ורק לטובת ההורים בעלי-החשבון, ובמקרה חלילה של פטירת אחד ההורים, ניתן יהיה לפעול ע״פ צוואתם הרשומה ברשם או ע״פ צו-ירושה.

ברגע שמצורף אדם לחשבון של אחר, שניהם הופכים להיות בעלי-הזכויות והחובות הגלומות בחשבון באופן שווה, מה שעשוי להקשות עליהם, כפי שקרה במקרה המתואר.

 

מקרה אחר שנאלצה להתמודד עימו משפחה אחרת הוא זוג הורים אשר צירפו את בנם לחשבון במטרה שיקבל את כספיהם לאחר ה-120 שלהם; כפי שהבנו קודם לכן, צירופו כבעלים הפך אותו לבעל זכויות וחובות באופן שווה להם. לאחר כשנתיים נקלע הבן למשבר בנישואיו ונתבע ע״י גרושתו בגין קיום נכסים פיננסיים על-שמו; מאחר שהיה בעלים בחשבון המשותף עם הוריו, אזי שליש מהכספים בחשבון היו חשופים גם כן במסגרת התביעה המשפטית בהליך הגירושין, ואף היה צריך להמציא מידע בנקאי לגרושתו במסגרת התביעה, כך שהוריו לא יכלו ליהנות מפרטיותם הבנקאית.

לו בעלי-החשבון היו מודעים לאפשרות לצרף את בנם במעמד מיופה-כח, אפשר הם היו נוהגים אחרת.

 

מקרה שלישי בו צורפה בת לחשבון של הוריה המבוגרים עיכב בקשת-אשראי עבורה ועבור בן-זוגה.

בשיקולי-אשראי הבנקים נוהגים להקים קבוצת-סיכון של כל הנוגעים בבקשה הן במישרין והן בעקיפין, כך שבחינת-האשראי תכלול את כל ההיבטים מבחינת עמידתו של הלווה בהתחייבויותיו כלפי הבנק; קבוצת-הסיכון תכלול: אנשים המנהלים משק-בית משותף (בד״כ אלו הרשומים בסטטוס ״נשוי/אה״ בתעודת-הזהות), שותפים עסקיים, חברות בבעלות-שליטה, בעלי-חשבון משותף ועוד.

במקרה המדובר ההורים היו בשנות ה-80 לחייהם, ובשל בעלותם המשותפת עם בתם בחשבון הבנק, נכללו גם הם בקבוצת-הסיכון בבחינת בקשת-האשראי שלה ושל בן-זוגה. 

בשיקולי-אשראי בנקים נוהגים לוודא שהלווה יעמוד בהתחייבויותיו כלפי הבנק, תוך שהם בוחנים פרמטרים נוספים כמו גיל.  

המפקח על הבנקים קבע שתהיה בקרה אדוקה אודות בקשות-אשראי, בהן מעורבים לקוחות בגיל מבוגר, וזאת בשל ״דחיפת-אשראי״ שנעשתה בעבר לאותם לקוחות, והביאה לידי-כך שהם לא עמדו בהתחייבויותיהם והבנקים תבעו אותם בביהמ״ש. 

הבת לא ידעה שצירופה לחשבון של הוריה יהווה קושי בפעילותה הבנקאית השוטפת, מה שגרם לה לפספס עסקת רכישת-רכב. 

 

שלושת המקרים המדוברים ואחרים נוספים מעידים על כך שיש לבחון את כל האפשרויות הקיימות בפני הלקוח, אך לא תמיד נאמר ללקוח מה הוא לא יודע שהוא לא יודע.. 

מבולבלים? הגיוני.

בטרם אתם מבצעים פעולה מנהלית בבנק, כדוגמת צירוף בעלים לחשבון, תשאלו את כל השאלות שעשויות להשפיע על המשך פעילותכם הבנקאית. 

כמעט בכל פעולה בנקאית קיים אינטרס שמטרתו הגדלת רווחיות-הבנק או עמידה ביעדים המוכתבים לסניף. 

 

במקרה של צירוף הילדים לחשבון של הוריהם במעמד מיופי-כח, ולא במעמד בעלים, כפי שתואר, היה נחסך מכל המעורבים בדבר: עלויות רבות, זמן יקר, טירטור והכי חשוב — שקט נפשי. 

כל זאת ניתן ליישם בבניית אסטרטגיה בנקאית במסגרת ייעוץ בנקאי.

לקריאת המאמר הדרך לחסוך עד עשרות אלפי-שקלים בבנק.

לקריאת המאמר כיצד נפחית את התלות שלנו בבנקים?

לקריאת המאמר איזה בנק הכי טוב?

לקריאת המנשר התשפ״א-התש״צ.

לקריאת המאמר אלימות בנקאית.

לקריאת המאמר 50 גוונים של ציות.

לעצמאות בנקאית הצטרפו לקהילה

לוגו שאל בנקאי אפור_edited.png