כיצד נפחית את התלות שלנו בבנק?

קורה לא אחת שלקוחות מעוניינים לעבור לבנק אחר; הקושי העיקרי של הלקוחות זה שהם ״הצליחו״ לקבע עצמם לבנק מסוים, כך שהם הפכו את המעבר לבנק אחר לכמעט בלתי-אפשרי, או לכל הפחות מייאש ומתסכל.

ענף הבנקאות בארץ קטן מאוד, שלא לומר ״פצפון״, ומרחב הפעילות לא מאפשר לנו לתמרן בין הבנקים כפי שהיינו חפצים, מה שמוסיף לקושי שלנו לעבור לבנק שנהיה מרוצים ממנו.

אחד המקרים השכיחים בהם אני נתקלת זה כאשר לקוח הוא בעל הלוואות מפוצלות גם בבנק/ים, גם בחברות כרטיס-האשראי וגם בחברה חוץ-בנקאית (בד״כ הלוואה לרכב או הלוואה לעסק ועוד).

אם בעבר היה קל להישאר ״מתחת לרדאר״ עם ההלוואות החוץ-בנקאיות, הרי שמאז חנ״א (חוק נתוני-האשראי) שעודכן באפריל 2019, ניתן לדעת מה היקף ההלוואות של כל לקוח ומה התמהיל שלהן.

יש לקוחות שמציירים לעצמם ״תמונה ורודה״, ומאמינים שהבנק אליו יעברו, יסכים לאגד אצלו את כלל ההלוואות לכדי הלוואה אחת גדולה, ולו על-מנת להקל עליהם בהחזרים החודשיים ולייצר מההכנסה השוטפת יתרה חודשית פנויה; חלקם אף מעוניינים לבקש מהבנק שיכסה גם את יתרת-המינוס שנוצרה בעו״ש.

אז מצד הגדרנו צורך, ומצד שני הגדרנו קושי אפשרי, ננסה לקדם תהליכים אשר ימנעו את התלות המוחלטת שלנו בבנק:

נתחיל מהאפשרות הראשונה המותאמת בעיקר למי שמתקשה בשליטה בצריכת-אשראי, או פחות מקפיד לבנות אותו, קיימת אפשרות לבטל לקיחת הלוואה באתר/ באפליקציית-הבנק, כך שהאצבע לא תהיה ״קלה על ההדק״, ולא נתפתה לקחת הלוואה לא מתוכננת כפי הצורך. האפשרות לבקש אשראי ללא פניה לסניף קיימת כברירת-מחדל בהגדרות החשבון שלנו, כך שביטולה מצריך מאיתנו לפנות לסניף בכל זמן שנרצה.

אם לא מבטלים את ההגדרה, מה שקורה בד״כ הוא שבכל הזדמנות בה נכנסים לאתר-הבנק/ לאפליקציה, מוצעת לנו הלוואה בסכום מסוים שעשוי להשתנות מעת לעת (כמובן שההצעה מחושבת ע״פ נתונים נומריים ובהתאם לכשירותנו כלווים).

קורה לא מעט שלקוחות צורכים הלוואות על גבי הלוואות, כך שהסכומים מצטברים לכדי סכום אחד גדול, וההחזרים הופכים למעיקים עד כדי בלתי-אפשריים. ה״לופ״ הזה מביא לידי כך שהלקוחות כבר ניצלו את מכסת-האשראי בבנק, ואז הם פונים לגופים חוץ-בנקאיים, וממשיכים ללוות באמצעותם. לרב סך ההלוואות מגיע לסכומים של מאות-אלפי-שקלים, ויש מקרים שבני/ בנות-הזוג כלל לא מודעים ל״כדור-השלג״ הזה שגדל אצלם בבית, בפרט במקרים בהם אין שקיפות ביניהם.

עוד ״עז״ שמגלים בדיעבד זה שהריבית גבוהה מאוד בשל המרווח הגבוה מהריבית הבסיסית, או אף מגלים שהריבית הוצמדה למדד; נתקלתי במקרים רבים, בהם הלקוחות קיבלו מידע לגבי סך הריבית המשולמת, אך לא נשתקף להם אחוז-הריבית, או עצם הצמדתה, כך שבמקרה של רצון לפרוע את ההלוואה טרם מועד פקיעתה, מגלים שיש גם הפרשי-היוון, בנוסף לעמלת-הפירעון, והסכומים הללו עשויים להגיע לסכום לא מבוטל של אלפי-שקלים.

גם במקרה של ניהול חשבון עסקי משותף עשוי לקרות תרחיש דומה, בו אחד מבעלי-החשבון לא יעקוב אחר המתרחש בו מכל סיבה שהיא, כך שלשותף האחר בחשבון תהיה הגישה ללוות סכום לא מבוטל, אפילו באמצעות הערוצים הישירים וללא צורך בחתימות.

במקרה שכזה אחד הפתרונות שמקדימים תרופה למכה, זה האפשרות להגדיר בחשבון שירות אינטרנט לעסקים במקום שירות האינטרנט הרגיל, ובמקביל לעדכן את הרכב החתימה ל״מורכב״, כך שבכל עת בה אחד הבעלים בחשבון יהיה מעוניין לבצע פעולת-אשראי, אז הוא יוכל לשלוח את הבקשה במערכת, ורק אם השותף השני בחשבון יאשר את הפעולה באתר, אז תתאפשר לקיחת-האשראי.

חשוב להדגיש שבאמצעות אינטרנט רגיל (לפרטיים) אין את הבקרה הזו, ואז במקרה של הרכב-חתימה ״מורכב״ השירות באתר/ באפליקציה יהיה פתוח למידע בלבד ללא פעולות.

בהמשך ובהקשר להמלצה הקודמת הדבר הראשון שנהיה מעוניינים לבצע בבנק זה צירוף לכלל הערוצים הישירים, כך שיתאפשר לנו לנהל את חשבון הבנק שלנו בכל האפיקים האפשריים: טלפון, אתר-הבנק, ישומון-הבנק, פקס׳ (בתקווה שהמפקח על הבנקים יבטל את הדרישה לפקסים) ועוד.

רק צירוף לערוצים הישירים יפחית מאיתנו תעצומות של טירטור לסניף, מיקוח על הטבות ופטורים בעמלות הבנק, בזבוז זמן והתמודדות עם מקרים בהם אין סנכרון בין הנאמר לנו ע״י בנקאי אחד, לעומת הנאמר לנו ע״י בנקאי אחר; המידע הקיים באתר הבנק אחיד, ולפעמים אף מפרט יותר את מה שרלוונטי לנו לשם ביצוע פעולה חשובה.

למשל יש באפשרותנו להזמין דוחות ולשמור אותם כקבצים במחשב האישי שלנו; יש באפשרותנו לשלוח לסניף שלנו מסמכים סרוקים מבלי שנצטרך לשלוח בפקס׳ ועוד.

המטרה בערוצים הישירים היא להוות עבורנו פלטפורמה להרגשה עצמאית יותר, ואף להיות במצב שליטה על התנהלותנו בחשבון.

מקרה שכיח נוסף בו אני נתקלת זה החיפוש אחר בנק שמוכן להעניק לנו ניהול חשבון ללא עמלות, ואז עובדה זו ״מסנוורת״, עד כדי שזה גורם לנו לשכוח את הצרכים האמיתיים והרלוונטיים לטובת החשבון, מה שעשוי לגרום לתלות שלנו בבנק להיות אף יותר גדולה. דוגמא נפוצה היא חשבון דיגיטלי; כיום החשבונות הדיגיטליים מעניקים שירותים בסיסיים ביותר, ולא נותנים מענה באמצעות מוצרים כמו ערבות בנקאית, אפשרות להעביר כסף לחו״ל ועוד; בעצם החשבונות הדיגיטליים פונים לקהל-יעד ספציפי.

אם ניקח כדוגמא מקרה של לקוח המעוניין לשכור דירה, ובמעמד זה החוזה מתנה הנפקת ערבות בנקאית, מוצא עצמו אותו לקוח שמנהל את חשבונו בבנק דיגיטלי, נאלץ לתור אחר בנק אחר גדול יותר, לשם קבלת מוצר זה, או במילים אחרות, חוזר לנקודת ההתחלה, אשר ממנה רצה להימנע — ניהול חשבון בבנק ״רגיל״.

מה שבעצם קורה זה שהוא גם במעמד לקוח חדש בבנק החדש (ללא ותק), וגם הוא מבקש אשראי; במסגרת חוק נתוני-אשראי החדש, זה לא עושה חסד עם הדירוג שלו. כל הפעולה הזו תבזבז כחודש מזמנו, מה שעלול לגרום למצב של אובדן עסקת השכירות. מדוע חודש? עד שהוא ימצא את הבנק שהוא רוצה (בהנחה שהוא באמת משקיע את הזמן לבחור מה שנכון לו), עד שהוא יפתח את החשבון בפועל, עד שהוא ידאג להעביר סכום מספיק לשם שעבוד לטובת הערבות, וסביר להניח שיהיו עוד כל מיני צרכים שהוא יגלה בדרך, כמו העובדה שהוא יצטרך לשאת בעמלות דמי-ניהול החשבון (מה שמלכתחילה הוא ניסה להימנע ממנו), ואז ייאלץ להעביר את משכורתו, בהנחה שהוא שכיר, כדי לקבל פטור בעו״ש למשך כמה שנים. נשמע מבלבל, נכון?

הפתרון למניעת הטרטור במקרה הטוב, ובחירת בנק לא מתאים במקרה הפחות טוב, זה להגדיר מלכתחילה את הצורך; משמע — מה הפעילות העיקרית בחשבון שלנו? האם ניהול תיק ני״ע? האם צריכת-אשראי? האם פעילות עסקית (ואם כן, לאיזה ענף משויך העסק שלנו)? האם פעילות בסיסית? האם חשבון משותף או יחיד? האם אנחנו מעדיפים התנהלות דיגיטלית, או התנהלות מול בנקאי?

ברגע שנגדיר לעצמנו את הצורך העיקרי, כך נאפיין את סוג החשבון, ואז נבחן את רשימת-הבנקים ואילו מהם יודעים לתת לנו מענה לצורך. לאחר בחינה זו נברור את אלו שיודעים לבוא לקראתנו, בין אם זה בתקשורת ישירה מול הבנקאי, בין אם זה בפיתוח הטכנולוגי, בין אם זה בהפחתת העמלות ועוד.

במאמר מוסגר אציין שבנק ישראל הורה לבנקים להעניק את האפשרות לפתוח חשבון פרטי יחיד באמצעות אתר-הבנק, כך שנחסך מהלקוח להגיע לבנק; במסגרת זו קיימות מגבלות רגולטוריות והגבלות על היקפי-הסכומים.

לא פשוט לבחור את הבנק הנכון, כי בכל זאת אנחנו יוצרים מערכת-יחסים עם מוסד פיננסי ולא רגשי, ומערכת-היחסים הזו מורכבת לא רק מנתונים נומריים, אלא גם מיחסי-אמון בין בנקאי לבין לקוח, שכן אם לקוח נקלע לקושי מסוים, אז ברגעי-האמת יזכור הבנק אם הלקוח אמין ועומד במילתו, או לא.

הבנק נוהג לפעול לפי חוקים ונהלים, אבל עשויים לקרות מקרים, אשר שיקול-הדעת הבנקאי יכנס לתמונה, ואלו רגעי-האמת שעשויים להיות בעוכרינו או להקל עלינו את ההתנהלות, ולשמר את מערכת-היחסים שלנו עם אותו בנק, גם אם הוא נחשב ליקר יותר בעמלות לעומת בנק אחר.

הדוגמא הטובה ביותר היא תקופת משבר נגיף הקורונה; ליוויתי כמה לקוחות מול הבנקים, כאשר לחלקם לא היה כלל כסף בחשבון, ואפילו הכנסתם הייתה נמוכה מאוד, ולחלקם הייתה פעילות ענפה טרום תקופת המשבר, והתרחיש המעניין שקרה זה שדווקא אלו ללא יתרה מספקת בחשבון, קיבלו מענה חיובי לצרכיהם (לחלק הקפיאו את ההחזרים בהלוואות קיימות, לחלק נתנו אשראי חדש בצורת מסגרת או בצורת הלוואת-בלון ועוד), ודווקא אלו שפעילותם הייתה טובה טרום תקופת המשבר נתקלו בקשיים.

מה שבעצם ניתן להסיק זה שלא תמיד ניתן לאפיין בנק זול כבנק הטוב ביותר; לפעמים הפטור בעמלות הבנק הוא רק דרך למשוך לקוחות, אך לא מתקיימת פעולה אמיתית לשמר אותם, או במילים אחרות — ״לא כל הנוצץ זהב״.

תלות נוספת ומהותית, אשר פותחה בעיקר בשנים האחרונות היא הרגולציה הבנקאית. מאחר שבנק הוא מוסד פיננסי, או בעצם סוג של מתווך בעסקות הכספיות שלנו, בנק ישראל ורשויות-המס ״הכתירו״ את הבנקים לגוף שיעמוד על המשמר ויפקח על הפעילות הבנקאית שלנו, כך שאם משהו ״יריח״ לא כשר, בסמכותו של בנק לחסום לאלתר את החשבון לפעילות.

לקוחות בד״כ פונים אליי כדי שאייעץ להם ואלווה אותם במקרים בהם הם מעוניינים לבצע העברות בסכומים גבוהים, בין אם מדובר בהעברות מקומיות ובין אם מדובר בהעברות בין-לאומיות; מכורח ההוראות, ובשל הטלת אחריות פלילית אישית על הבנקאים, הבנקים מערימים קשיים בקבלת הכספים, ומשום מה חושבים לקוחות רבים שהפתרון הכי קל זה פשוט לפתוח חשבון בנק חדש, ואליו להעביר את הכספים, אך לא כך הדבר, ואף מהלך שכזה עשוי להיות בעוכריו של הלקוח, ולגרום לבנק החדש לחשוד יותר, שכן במעמד כל פתיחת-חשבון, על הלקוח לענות על סדרת-שאלות באמצעות ״שאלון הכר-לקוח״, ובכך בוחן הבנק בחינה ראשונית את תקינות הפעילות הצפויה.

מעטים האנשים שמצליחים לנהל את שגרתם ללא חשבון בנק, בעיקר מאז שנאכף חוק המזומן, ואם הם מצליחים לעשות זאת, זה אומר שהם כנראה עושים שימוש בחשבונות של משפחה או חברים, אלא שגם כאן מי מהצדדים עובר על חוק איסור הלבנת-הון, שכן לא ניתן לנהל חשבון עבור אחר, למעט במקרים כמו חשבונות נאמנות, או חשבון ע״ש חסוי, או חשבון המנוהל ע״י אפוטרופוס טבעי עבור קטין וכד׳.

הפתרון היעיל במקרה של רצון לבצע פעולה שצפויה להערים קשיים מצד הבנק היא פשוט לנהוג באופן תקין, להציג את המסמכים הרלוונטיים, וגם כאשר הם לא ברשותנו, רצוי לנסות ולמצוא פתרון הולם, והעיקר לא לפגוע באמינות שלנו כלקוחות, שכן כל פגיעה שכזו תקשה על בקשות עתידיות, קלות כמורכבות.

לסיכום — עצמאות בנקאית היא דבר שלא יסולא בפז, אבל בסופו של יום יצירת העצמאות הזו תלויה בנו לא מעט, בין אם זה באופן בו אנו יוצרים מערכת-יחסים בריאה עם הבנק, בין אם זה בדרך בה אנחנו מתנהלים באופן שוטף, בין אם זה במחקר שלנו אודות האפשרויות שלנו להתנהל בחשבון ובין אם זה בחריצות שלנו לדעת כמה שיותר את השפה הבנקאית.

אנחנו אט אט מפנימים את העובדה שכיום בנק הוא המוסד הפיננסי היחיד, אשר באמצעותו אנחנו יכולים לנהל את הפעילות השוטפת שלנו; עם זאת אנחנו גם למדים עם הזמן שאנחנו לא יודעים מה שאנחנו לא יודעים, ולכן חשוב גם לשאול את השאלות הנכונות, שכן בנק לא מתחיל ונגמר בעמלות או בהלוואות, למרות שזה מה ש״חינכו אותנו״ לחשוב.