סיפור קטן שהשפיע על חלק מהעשייה שלי כיום — המינוס שלי ואני...

​​

אתם אולי לא יודעים, אבל בחלק נכבד מחיי הבוגרים חייתי במינוס..

כן כן אני, שחיה ונושמת בנקאות כבר מעל שני עשורים, ניצלתי כל שקל שהמסגרת איפשרה לי..

תארו לכם מה זה לחיות בהלוואה תמידית ולשלם ריביות על פני יותר מעשור כמעט באופן רציף!

והקטע האירוני הוא שכשעבדתי בבנק, קיבלתי לא מעט טלפונים נרגשים מלקוחות שטיפלתי בחשבונם, ועטפו אותי במשפטי-הודיה — ״רעות, הייתי חייב להגיד לך, שבזכות המהלך שעשינו לפני שנה, אני כבר לא במינוס, והכל בזכותך..״

פייר? קינאתי בהם.. אמנם שמחתי בשמחתם, ואין כמו לקבל פידבק מלבב שכזה, אבל לו רק היו יודעים שהבנקאית שלהם ״מכורה״ למסגרות.. ומשמעת עצמית? מה זה בכלל?

יום אחד הגיעה התפנית הראשונה בעלילה — נבחרתי למצטיינת מנכ״ל בבנק, מה שאומר שהיה ״בוסט״ של הכנסה, שלא רק שסידרה לי את רב ההתחייבויות, אלא גם ״איפסה לי את המונים במוח״..

פתאום הפלוס פלירטט עם חשבון-הבנק שלי.. ואז ״הותקפתי״ על-ידי ההגיון הבריא, והחלטתי להפסיק לממן את חנויות הבגדים ובתי-הקפה של מרכז ת״א..

פתאום התארים שעשיתי בבנקאות חלחלו הלכה למעשה, והייתי יוצאת מהבית ללא כרטיס-האשראי (בזמנו לא היה אפל-פיי, למזלי)..

בקיצור — ה ת ב ג ר ת י . .

התפנית השניה והמחזקת את שאריות התפנית הראשונה, הגיעה בזכות השותפות הזוגית המדהימה שזכיתי לה (טפו, טפו), והרגשתי שאני מביאה את כל הידע והניסיון המקצועי שלי לטובת יצירת כלכלה משפחתית בריאה, וראיתי כי טוב..

בספטמבר 2021 הקמתי מיזם #לצאת_מהמינוס, שהתחיל מ״סתם״ פוסטים סדרתיים שהעליתי בקהילת שאל בנקאי, ולימים הוא התפתח לכדי מדריך בנקאי לטפל במינוס שמכיל אסטרטגיות בנקאיות שונות ויעודיות לטיפול במינוס..

עמלתי ושקדתי, ערכתי ושכתבתי, דייקתי ועדכנתי..

בתמונה המצורפת אני בתחושה של חופש; אפשר להתיימר ולומר אפילו שאני סוג של סופרג׳יסטית.. ואכן היא צולמה בתקופה בה הייתה לי הפריבילגיה *לבטל את המסגרת* בעו״ש אי-שם ב-2014..

כיום, אני הרבה מעבר לתחושה של החופש — אני בעיקר בתחושה של רוגע ..

לי זה לקח הרבה זמן לתת לעצמי צ׳פחה, למרות שהיו לי כל הכלים ברשותי.. אולי לא הייתה לי המודעות? או אולי לא היה בי הרצון? אין לדעת..

לקריאה נוספת אודותיי...

​